ראיתי, כמו כל עם ישראל את מה שהולך בעמונה. כוחות צבא ומשטרה שבאו להגן על הערבים ודובר מחוז משטרתי שלא מפסיק לשקר.
ראיתי גם את הנער בן ה-12 שנפצע אנוש לאחר נסיון לרצח (בידי היס"מ) בישוב עמונה.

אמת - יש בהחלט צעירים קצת אלימים. כאלו שבימי גרוש קטיף נשמעו למועצת יש"ע וראו את התוצאות, ראינו אותם גם בחברון באים לשמור על ארץ ישראל. ייתכן שאותם צעירים עברו את הקו, אולם האחרון שרשאי מוסרית לשפוט אותם הוא אני.

אולם, כרגיל, מי שהפעיל את האלימות היו שוטרי מג"ב והחיילים. החל בהפיכת ישוב יהודי לשטח צבאי סגור, המשך בתוכנית לגרש יהודים ממבנה שנבנה באופן חוקי, על אדמות השייכות ליהודים ונתפסו בידי הערבים לאחר הטבח בתרפ"ט והמשך באלימות והחטיפות לאור היום.

בשלב הזה עלו לי בראש התמונות מימי הגירוש.

משטרת כיסופים. צולם בפלא'.

איך ארזתי את חפציי (בגדים, מחשב נייד, פלאפון ומטענים) לתוך תיק שחור, איך נסעתנו בדרכים לא דרכים,
איך קצין במדים ירוקים תפס אותנו באזור קיבוץ רעים, וצרח עלינו (במאמר מוסגר אציין כי 6 ניידות משטרה ומשטרה צבאית ראו אותנו - אך המשיכו ליסוע).
איך קלגסי היס"מ התנפלו על אנשים כמו חיות טרף ושברו להם את העצמות,
איך חטפו את מי שהם חשבו כמדריך כאילו היה ראש המאפיה הישראלית,
איך נכלאנו כ-80 איש, נשים, ילדים קטנים, צעירים בתוך אוטובוס ולא הורשינו לרדת ממנו לא לשתות ולא לשרותים,
איך הוחזקנו בו למעלה מארבע שעות ואיך לאחר מכן הובלנו לחצר בית הסוהר בבאר שבע כאחרוני העבריינים,
איך חיילים שגדולים ממני בסך הכל בשנה או שנתיים הפכו לרובוטים ואיך הפכו יישובים פורחים לעיי חורבות.

ה-"פושעים" בכלא דקל בבאר שבע.
איכות התמונה הירודה עקב שימוש בפלא'.

נכון לעכשיו הצבא (בעיקר לשכת הגיוס) עושה לי את המון צרות. "התאדתי" ממסלול שהייתי רשום בו לאור היום, קיבלתי צו גיוס לעוד חודש, לאחר מאבק דחו לי את הגיוס לעוד כמה חודשים והסיפור עוד לא נגמר.

האם אני יכול בכלל ללבוש את אותם מדים שבשמם נזרקתי לבית סוהר ? שבשמם מגרשים יהודים והורסים את בתיהם ? שבשמם עשרות (בינתיים) אנשים נשלחים לבתי חולים?

לי אין תשובה על השאלה הזו, כמו גם לא על השאלה הטכנית ועל כמה זה חשוב צבא לעומת השאלה המוסרית לגבי הגירושים הבאים.

איך אני אגיב, רגשית, מעבר לכל המילים היפות,  כאשר אאלץ על פי חוק ללבוש את המדים, שבשמם נזרקתי לכלא "דקל" בבאר שבע.

לא נשכח - ולא נסלח.