על השליח לנסות ולהוביל את חבריי הסניף להרגשה שהכל תלוי בהם, לחפש חברים מנהיגים ומשפיעים שיובילו כאן מהלך- מהלך שיהווה המשך "בעוז ובאמונה לרוח גוש-קטיף".
זה קורה לי מדיי פעם, אני מתחיל לכתוב בנושא מסויים, מקשה ואז עונה לעצמי, ר' נחמן כותב כך במקום אחר, שכשייש לאדם קושיות על הקב"ה פשוט יחכה והקב"ה יתרץ אותם מעצמם.
כך גם כאן, באתי לכתוב על הפספוס של חודש ארגון ועל איך להציל אותו בשבת המתקרבת, ופתאום נגלה לי שאולי ואני טועה, אולי ובעצם לא כל החודש אמור להוות חודש של למידה, אלא חודש של כיף שמטרתו להביא חניכים נטו- בחודש הזה עסוק כל הצוות מן הקומנרית דרך המדריכים ועד חב"ב על סידור הסניף, ציורים על קירות, שירים וריקודים, ומטרה אחת לנגד עיניהם שהחניכים יהנו, ושיבואו עוד חניכים לסניף.
בתחילה חשבתי שבמקום מתוקן החודש כולו אמור להוות כמקפצה לשאר השנה, החודש אמור להתמלאות בתכנים חינוכיים, ומרכזו אמור להיות הלימוד והעשייה, ושאר הדברים אמורים להיות לו למשניים.
אבל במחשבה חוזרת אולי זה לא כזה נורא, במשך חודש שלם האדיאלים הופכים להיות ציור וריקוד ופתאום החניך הוא המרכז, ואז דרך ציור של עגבנייה על הקיר הוא מתחבר לערך החקלאות ודרך הצגה על אהבת אחים הוא מתחבר לערך האחדות וכו' .
אבל בשבת ארגון שהיא השיא, ייבחן כל החודש- האם היה כאן סתם חודש של כיף ואיזה יופי שהגענו למפקד שבת ארגון עם 200% חניכים או שיש מעבר, ולא סתם הבאנו אותם לפה.
כי בשבת כבר הכל מוכן הכל גמור, אין לאן לרוץ, אין מה עוד להספיק, סוף כל סוף ניתן לשבת ולנוח- וללמוד באמת את מטרת החודש.
לא אני חידשתי שהשבת הכי חשובה בחודש ארגון היא דווקא השבת שאחריו, שבה ניתן לראות האם כל החניכים נשארים בסניף, האם יש להם גם מטרות ואדיאלים אחרים, אבל כדי להגיע לשבת שאחריי צריך להשקיע יותר בשבת הקרובה.
אם גם בשבת זאת נמשיך במשחקים, והחניכים יודעים הרי שמשבוע הבא כבר אין אותם לא יהיה להם לאן לבוא. אלא שהשבת חייבים להשקיע בתוכן.
וכאן נכנס תפקידו של השליח, הצוות הדרכה מגיע לשבת זאת כשכולו שחוק וההפרעות של מוצ"ש עדיין קיימות, לא כולם שם עבור על תכניי החודש, לא כולם ביררו לעצמם מהי רוח גוש-קטיף, מאיפה אנחנו ממשיכים ולאן.
השליח, בד"כ תלמיד ישיבת הסדר, אמור להיות אדם שבירר לעצמו את הדרך הזאת במהלך כל השנה האחרונה, גם אם דעתו המדינית שונה מדעת התנועה עדיין הוא יודע לאן אנחנו ממשיכים, ויש לו הרבה מה לתת.
מי שמכיר אותי, יודע שאיני אוהב פעולות ערב שבת חד-פעמיות, אני טוען שאם אין המשכיות אז פשוט חבל...
על השליח לנסות ולהוביל את חבריי הסניף להרגשה שהכל תלוי בהם, לחפש חברים מנהיגים ומשפיעים שיובילו כאן מהלך- מהלך שיהווה המשך "בעוז ובאמונה לרוח גוש-קטיף".
עדיין לא הכל אבוד, עוד יש סיכוי להוציא מהחודש הזה יותר ממוראל וקיר יפה.
נושא החודש היה שממשיכים בעוז ואמונה. על החברי להבין את האסון ולראות איך מתוך אסון (האישי והלאומי) שכזה הם רק מתחזקים ויוצאים לעשייה גדולה.
נושאי התפלה, האמונה, החקלאות ושאר הנושאים חושבים לנו ביותר-
אחריי חודש מלא בעשייה של כיף באים החניכים, הבוגרים וההורים לסניף, בין השאר הם יחפשו את האדאלים ואת המעבר לסתם הפשוט, בשיחת ערב שבת חזקה אחת, יש בכחה לשנות משהו אצל הבן-אדם, דבר איתו, שלח אותו להיות שליח בעצמו להרים את הסניף שלו ולתת תנופה ענקית של עשייה בתורה ועבודה לכל השנה.
