פולארד והתקשורת

חזרתי מחתונה של חבר, הרדיו על רשת ב', (למרות שאני חושב שזהיתי את הקול אני לא רוצה ליפול ללשון הרע,) לוקח לי מעט זמן להבין על מה השדרן מדבר, 'שעת מחנך, מרגלים'; ואז אני מתאפס, פולארד, יהונתן פולארד, חיוך עולה על פני הנה מדברים עליו ברדיו לא שכחו; אך מיד נכונה לי
מלפניי כשנתיים יצאנו כמה בחורים מהישיבה לפעילויות בתיכונים... בסוף השיחה הוא שאל "למה באתם לדבר רק על פולארד, יש דברים חשובים יותר.
אכזבה, השדרן לא קרא לעסוק בנושא אלא בא להבהיר את עמדתו בעניין וכך אמר (בשינויים קלים -כזיכרוני) "אני לא אחכה לשעת המחנך בעוד שבוע, אני אתפוס את בני הקטן כבר מחר ואזהיר אותו לפני שייתפס בדעה הקלוקלת, ואסביר לו שמרגל זה מרגל, וגם למדינה החשובה ישראל- הוא עדיין מרגל, ועל אזרח- כל אזרח, של כל מדינה, לשמור על החוק של אותה המדינה, ולהיות נכון לשאת בתוצאות, גם אם זה למען המטרה הנעלה כמדינת ישראל" וכאן סייג את עצמו השדרן ואמר שאולי העונש של 20 שנה הוא כבר מוגזם מדי, אך ישר חזר לומר שמרגל צריך לדעת שהוא מרגל והוא לא יכול לעבור על החוק ולפגוע במדינה שבה הוא אזרח!

ואני, יושב כמשתגע, האם הוא מדבר על אותו יהונתן פולארד שהעביר לישראל מידע בטחוני חשוב על מדינות ערב שארה"ב הסתירה ממנה? האם זה אותו גיבור ישראל שבמסירות נפש ממש הקריב את הכל בשביל עם-ישראל ומדינת ישראל, כי הבין שבאמת הוא בעצם יהודי? האם זה האדם שתרם מעצמו למדינה והמדינה הפקירה אותו בשבי'ה בנכר, במקום להפוך אותו לגיבור?

ובראש רצים זכרונות מהשיחה של אלי יוסף, איך הוא מכניס אותך אל הראש של ה"להרגיש" של ה"להיות חלק" על המועד ב' אחריי שנכשלנו בעניינו של ראול וולנברג, ולא מבין איך השדרן יכול לדבר כך- מה הוא לא מכיר את הסיפור, מה הוא לא שמע את אלי?! והתשובה פשוטה כל-כך- הוא לא!

זכיתי להיות אחד מהעשרות שעומדים מול הקונסוליה האמריקאית בירושלים או השגרירות בת"א, איני מהמתמידים, אך אני יכול לזכור את תחושת התסכול- למה יש כאן רק עשרות בודדות? איפה כולם?

וזאת כנראה הנקודה, בזמן שאת הבלוג הזה המנסה לגבול על דעת אותו שדרן קוראים כ200 איש לשבוע, באותה דקה את השדרן שמעו כ2000 אנשים- כמות שאלי יוסף עושה אחריי 100 פגישות ואפשר להאריך בעוד דוגמאות, אך הנקודה הובנה.

חוסר בתקשורת.

אז מה עושים?

מוסיפים באהבה, מוסיפים בתקשורת חיובית!

ובשביל זה יש לנו את הדרך הפורמאלית- וזו התקשורת המקובלת- שעליה יש קושיה גדולה האם באמת אנחנו יכולים להשתלב בה? או שמא כל דעה ה"שונה" מדעת העיתון נדחפת לעמודים האחרונים- על הקושיה ניסו לענות בשבוע האחרון ב'בשבע', מומלץ לראות שם.

ויש גם את האפשרות של ליצור לנו תקשורת חלופית, להחזיר את ערוץ שבע לשידור, לבוא ולקרוא לקברניטי הערוץ לעלות לאוויר.

אך כיצד הם יעלו לאוויר, כשעל ראשם מונפת חרב "פסק הדין" המאיים לשלוח אותם למאסר בפועל- יש כאן צורך בהתארגנות של הציבור שיבוא ויאמר שאנחנו מאחוריהם שיסכים לקחת חלק- שיסתכן.

וכמובן בתקשורת הכתובה, הצופה, מקור ראשון ובשבע. לא לצרוך את אותה תקשורת קלוקלת אלא לעבור לתקשורת שלנו. אצלי בבית ברוך-ה' אבי הפסיק לקנות את העתונות הכללית, ועכשיו יש לנו עתון יותר איכותי עם כתבות שמדברות אליי ועם דעות שקודם לא שמעתי וכמעט ולא הכרתי.

אך גם בזה לא פתרנו איך אנחנו נכנסים לבתים של מי שלא רוצה לקבל את התקשורת הזאת- ועל כן עלינו לבוא בתקשורת אלטרנטיבית- מסלול עוקף תקשורת.

כבר כתבתי כאן על הפנים-אל-פנים, ועל מבצעי ההפצות!

זה התקשורת החדשה- לבוא וליצור קשרים.

לא לפחד לדבר,

לא לפחד לתת,

לא לפחד להתחבר,

וכך גם לקבל.

לבוא לשמוע את הצד השני- אך לא פחות חושב- להשמיע.

נכון, זה מתיש וארוך, אך זאת ההזדמנות האחרונה שלנו.

לחזור לעיר, אפילו לגיחות קטנות, לתפוס איזה בניין/רחוב כל אחד לפי כוחו, וללכת על-מנת להשפיע!!!

ברעננה, הישיבה הקימה השנה את מטה ההתחברות- אנחנו מודעים לכך שההתחלה תהייה קשה, אך אנו מחפשים עוד אנשים שמעוניינים לבוא וללמוד עם יהודים שכבר ביקשו חברותות, אנשים שיכולים להעביר חוגיי בית, פעילים שיעמדו ברחובות וכמובן שייצאו לשאר המבצעים.

כמו ברעננה כך כל אחד יכול להקים גם אצלו, נכון בלי ישיבה זה יהיה מעט יותר קשה, אין לך גב רוחני וכח של אנשים, אך אולי באמת זה המקום לקרוא להקמת עוד ישיבות עירוניות, אבל זה כבר לפעם אחרת.

ונחזור לפולארד, מלפניי כשנתיים יצאנו כמה בחורים מהישיבה לפעילויות בתיכונים דתיים לקרב אותם לנושא, להכניס אותם לעניינים, עברנו ליד תיכון חילוני, אחריי התלבטות קטנה נכנסנו, במזל המנהל בדיוק היה פנוי וקיבל אותנו בשמחה, בסוף השיחה הוא שאל "למה באתם לדבר רק על פולארד, יש דברים חשובים יותר".

אחינו יהונתן שיושב שם בנכר, וכאן אצלנו לאנשים אפילו לא אכפת, הם חיים במקום אחר, לא מרגישים את הסבל; אך זה בא ממקום אחר, זה בה מאותו ניתוק פנימי מהערכים, מההבנה למה מרגל לטובת מדינת היהודים, זה דבר קדוש ולא סתם "עבירה על החוק שצריך להיענש עליה" כדבריו של אותו השדרן.

ביום רביעי השבוע, אחינו מציין 20 שנה במאסר, 20 שנה מיותרות לגיבור, באותו זמן תהייה שרשרת אנושית מהקונוסוליה עד לבית ראש הממשלה, אתם מוזמנים לבוא לשם, זה חשוב לחזק גם את הנלחמים כאן בארץ, אך אני מבקש שאחריי או לפניי אותו מפגן, תחשבו אם יש דרך אחרת, האם ההפגנה הזאת באמת מסוגלת לפתור את הבעיה או שמא זה שוב רק סתימת חורים, ובעצם הבעיה היא אחרת- הרבה יותר גדולה, והתשובה עליה צריכה לבוא ממקום אחר...