נחיתה רכה

בין הרים ועמקים ירוקים, בצד אגמים כחולים כחולים גדולים שוכן לו מקום קסום. במרחק קפיצה קטנה מניו יורק, ישנו מקום בו השלטים בעברית ומכל עבר מדברים בעברית. כולם גרים להם בצריפי עץ, חיי פשטות, יש בית כנסת,
ויש לנו תפקיד חשוב לשמור עליו ולהזכיר לכל אלה ששם בחוץ, בשממה מי הם
בית מדרש וחדר אוכל בו מוגשות ארוחות שלוש פעמים ביום, הכביסה היא משותפת לכולם, ובלילות אפשר לראות הורים מסתובבים בחוץ עם מוניטורים להשגחה על הקטנים שישנים בבית….
ממש מקום של אידיליה, ציונות, שוויון, מוסר עבודה, ובארה"ב.

למקום קוראים מחנה מושבה, אמנם זוהי כבר הפעם השלישית שלי במקום והחוויה קצת שונה בכל פעם ובכל זאת אי אפשר שלא להתפעל מהמפעל הגדול הזה שנקרא מחנה מושבה. בכל קיץ מגיעים למחנה כ-1000 חניכים וצוות לבלות חודש או חודשיים של מחנה קיץ. תופעה נפוצה ופופולרית בארה"ב, שולחים את הילדים למחנה קיץ מרוחק "בהרים" שם הם מבלים בחברת מליון ילדים אחרים ועסוקים מבוקר ועד ערב בפעילויות שונות, ספורט, ברכה, חוגים שונים וכו'. מחנה מושבה מתגאה בהיותו מחנה בני עקיבא למהדרין, המחנה הוא אורתודוכסי, בכל שבת בערב יש מפקד בני עקיבא כללי לכל המחנה, כולם לבושים כחול לבן או חולצות תנועה, שרים את המנון התנועה והמנון המדינה ומצדיעים לדגל ישראל. המחנה הוא ציוני ברמה בלתי ניתנת להשוואה ביחס למחנות הקיץ היהודיים האחרים, מחנכים ומדברים על עליה וציונות בלי התנצלויות.

בנוסף לחניכים ולצוות האמריקאי יש במחנה משלחת ישראלית גדולה מאוד, כ-70 חבר'ה אחרי צבא או שירות לאומי שמגיעים לעבוד במחנה במשך הקיץ. את המשלחת פגשתי עוד בשבועות, עד כמה שביליתי שנה שלמה בחברת 3 חברותי לשליחות ורוב החברה שהסתובבתי אתה היתה ישראלית ברובה, אני לא יכולה להסביר את ההלם שחטפתי בשבועות מול כל הישראליות והעברית "לפנים". דברים קטנים כמו העובדה שלישראלים אין שום בעיה פשוט לשאול אותך באופן ישיר "אז בת כמה את???" הקולניות, כן כן, אנחנו מאוד קולניים, הסלנג הישראלי. קשה לי להאמין וגם קצת עצוב לחשוב שאחרי שנה כאן איבדתי חלק מהקשר ואולי חלק מהישראליות שלי. אני מרגישה שאני בשלבי נחיתה, עברתי את שלב הפרידות, הפשרתי מהלם המשלחת יש לי כרטיס טיסה ותאריך יעד ובעוד שבועיים אני בעז"ה נוחתת בארץ הקודש. אם לפני כמעט שנה הייתי צריכה להתנתק קצת כדי להיות מסוגלת לעלות על מטוס ולהפרד לשנה ארוכה עכשיו אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהחזרה לארץ.

ולכל מי שנמצא שם וחושב או מחפש לעשות משהו שהוא קצת מעבר לשגרה, קצת דחיפה לקצה, אני ממליצה בחום על שליחות ולא משנה איפה בעולם. שליחות היא יציאה לגלות לגלות את עצמך, לגלות את עם ישראל שם בחוץ ולחזור בן אדם קצת אחר, אבל עם מאגר שלם של חוויות ורגעים מדהימים, שנה שלמה של משברים ועליות, של מצבי קיצון בהם אתה מגלה דברים חדשים על עצמך, על העולם שלך, ועל עם ישראל.
יש לנו עם מדהים, עם שורד, ויש לנו תפקיד חשוב לשמור עליו ולהזכיר לכל אלה ששם בחוץ, בשממה מי הם, מהו היהלום הטמון בתוכם ושיש מקום מיוחד בו היהלום הזה נוצץ ומתגלה, עם כל הקשיים וכל חילוקי הדעות יש לנו תמיד את ישראל.