היא מתעניינת ביהדות

יש שאומרים שאנחנו חולמים, שאנחנו מציגים תמונה ורודה מדי ושבכלל הדברים לא כל כך פשוטים. אז נכון – לא תמיד הכל הולך חלק, ונכון שיש גם קשיים בדרך – אבל יותר מזה יש הרבה סיעתא דישמיא...

ואם אתם לא מאמינים לנו, תשאלו את הפעילים שלנו...

מספרת נעה מבית-אל:
"הלכתי לדוכן בתל אביב (במסגרת סדנת תשובה), ממש במקרה (שכמובן הוא רק מ-ה'), וזו היתה הפעם הראשונה שלי. התביישתי נורא, ולא הצלחתי לדבר עם אנשים.


היא היתה ממש בעניין. הסתבר שהיא בדיוק חזרה מטיול בחו"ל. שם היא קיבלה המון תובנות על החיים וחשבה שם על מלא דברים והחליטה שרוצה להכיר את היהדות
הלכתי עם מישהי ממש מנוסה כבר, שהיתה בהרבה דוכנים, והסתובבנו וחיפשנו בנות במשך זמן רב. ואז חברה שלי קלטה מישהי, ניגשה ושאלה אותה אם היא מתעניינת ביהדות והיא ענתה –"כן" מהוסס כזה. לאט לאט התפתחה שיחה, והיא סיפרה שהיא קצת קוראת פה ושם ספרי יהדות, אבל לא פירטה יותר מידי.

סיפרנו לה על "ראש יהודי", וגם שאלתי אותה על אפשרות ללמוד בחברותא יחד, אמרתי לה, "עם מישהי כמוני", ושלומדים ביחד מחשבה, מוסר ויהדות בצורה עמוקה. היא הסכימה מיד, בלי להסס כלל.

היא היתה ממש בעניין. הסתבר שהיא בדיוק חזרה מטיול בחו"ל. שם היא קיבלה המון תובנות על החיים וחשבה שם על מלא דברים והחליטה שרוצה להכיר את היהדות, אך לא ידעה בדיוק איך. ממש סיעתא דישמיא שנפגשנו!

נפגשנו שוב מספר ימים מאוחר יותר. היא הגיעה עם החבר שלה. הוא נכנס לשיעור ודיברנו בערך 3 שעות! והצעתי גם לחבר שלה שנפנה אותו ללמוד בחברותא עם מישהו. הבחור התלהב מהרעיון, ועד היום הוא לומד באופן קבוע עם החברותא שלו.

בהמשך היא גם הגיעה למדרשה שבה אני לומדת, אנחנו לומדות יחד בהזדמנויות שונות, ומעבר לזה אנחנו פשוט חברות..."

מספרת ט' מרמת-גן:
הייתי פעילה בדוכנים לפני כמה שנים והפסקתי. לפני כמה חודשים החלטתי שצריך לחזור לזה. הצטרפתי לדוכן, ודירבקתי בדרבוקה. מאוד היססתי ללכת, והתביישתי נורא. זה תהליך קשה ממש!, אבל כנראה שזה השגחה כזו כי יש שם מישהו שאמור לפגוש אותך ולכן ה' מושך אותך לשם.

בהמשך הערב הגיעו 2 בנות, אחת מהן התעניינה והשנייה שתקה. ניגשתי דווקא לשקטה ושאלתי אם היא מעוניינת בשיעורים ביהדות והתפתחה בינינו שיחה. גיליתי שהיא מאותה העיר שלי, רמת גן, והחלפנו מספרים.


דווקא לשקטה ושאלתי אם היא מעוניינת בשיעורים ביהדות והתפתחה בינינו שיחה
אחרי כשבוע התקשרתי אליה. הבחורה שמחה כל כך! לא ציפיתי לכזאת שמחה! דיברנו על המון דברים: על המשפחות שלנו ועל החיים בכלל. היא גם מאוד רצתה ללמוד. כשהצעתי לקבוע איתה חברותא, התברר שהיא צריכה לטוס עוד כחודש לאירופה. והיא ממש רצתה שיהיה לה גם שם קשר ליהדות.

מיד עשיתי כמה טלפונים ומצאנו מישהו שם בקהילה היהודית שילמד איתה.

מספרת שירה מרחובות:
תמיד משך אותי עניין הקירוב לבבות. גם כי אצלי המשפחה מאוד מגוונת ותמיד יש נושאי שיחה בכיוון, אך לא ידעתי איך להתחיל. חברה שלי שלמדה במדרשת "ראש יהודי"" סיפרה לי ולחברה שלי על רעיון החברותות.

בתחילה לא הבנתי על מה היא מדברת. אבל ככל שהקשבתי לה יותר, התלהבתי מהעניין. הגעתי לסדנת התשובה בפסח. היו שיחות מעניינות וברכה מחזקת מאוד מהרב שמואל אליהו, אך עדיין כשיצאתי לדוכנים, להפצה, לא מצאתי יד ורגל. עמדתי נבוכה במרכז העיר, לא יודעת איך או עם מי להתחיל. עשיתי שיקולים כמו: היא בטלפון, היא ממהרת, היא עם חבר והיא סתם נראית עצבנית היום. וככה עברו עוד ועוד אנשים, ואיתם הזמן, ואני עוד ממתינה לאיזו הזדמנות שתיפול עלי מהשמים. ואז החלטתי לאזור אומץ ויהי מה. ניגשתי לבחורה הראשונה שעברה מולי. היא הייתה עם אוזניות...

אמרתי לה: "שלום! את מעוניינת לשמוע על יהדות?".

היא ענתה לי: "כן, מה יש לך לאמר?"

במצב הזה לרגע התבלבלתי. לא ציפיתי לכזו תשובה ישירה על ההתחלה. הבאתי לה את הכרטיס של 'קו התרי"ג', ואז פשוט זרקתי ת'דברים הראשונים שעלו לי לראש: שבת, חגים, משפחה...

תוך כדי שאני מדברת, היא מספרת לי שאמא שלה חרדיה והיא גרה איפה שאני גרה. התלהבתי. שאלתי אותה: "אז למה עזבת...?". היא ענתה שנושא הצניעות העיק עליה מאוד. פיתחנו שיחה בנושא, וגיליתי שהיא מפגינה נגד הזנות בתל אביב, ובסך הכל צניעות זה נושא שבוער לה גם.

אחרי שיחה של 30-40 דקות, היא שאלה אותי אם אני עונה בקו שרשום בכרטיס. כמובן שלא. ואז נפל לי האסימון: "רוצה לשמור על קשר?".

החלפנו פלאפונים, וקבענו להיפגש.

עבר זמן עד שנפגשנו (שתינו עמוסות בעיסוקים), אך בהזדמנות הראשונה שיכולנו שתינו, היא באה אלי הביתה ודיברנו, והחלטנו ללמוד יחד את הספר "דורנו מול שאלות הנצח" של ד"ר אהרון ברט.

היא סיפרה לי שהיו לה בהתחלה חששות, שזה לא יזרום, ויהיו הרבה שתיקות... אבל היא גילתה ש... לא!

ב"ה! תודה לאל! שווה כל ניסיון התפדחות! הכי הרבה... עברת סטאז'...