להמשיך ולהאמין

אני רגיל בהעברת שיחות, ויש כאלה שאני נוהג למחזר. בכל פעם אני משתדל ללמוד ולשנות, מקווה שאני מצליח לחוש את השטח ואת האנשים שעומדים למולי, חושב על מה לשים דגשים, איזה קטע להוסיף ומה כבר לא שייך לדבר עליו, מנסה לשים לב מתי נגמרה סבלנותם ולדעת שהגיע הזמן להפסיק, מדבר עם הידיים ועם העיניים ומנסה להכניס אותם לתוך החוויה, ומתפלל...

 
ופתאום אני מרגיש קטן, חלש וחסר יכולת, לאן אנחנו יכולים להתקדם מכאן?

את השיחה הזאת ספציפית אני רגיל להעביר לשבט החדש, מתחיל לספר על יחיאל אליאש, על התקופה, על הצורך בהקמת תנועת-נוער דתית, על הרב נריה, על כך שהכח בידי הצעירים, על כך שצריך לשנות ושאפשר. זאת שיחת מוטיבציה שמראה להם שיש לנו הרבה חסרונות, אבל גם שאנחנו יכולים לתקן אותם, אם רק נאמין בעצמנו, אם רק נרצה.

הפעם הוספתי עוד מוטיבים מר' נחמן, דיברתי עם הידיים והעיניים, הרבה רגש, והחניכים נראה שהקשיבו שגמאו ושאכן רוצים ליישם. הפעולה נגמרה. חוזרים לחיים.

ולאן???

אני יודע שיש עוד הרבה דברים שצריך ואפשר לשנות- לתקן! אני יודע שה' יתברך מחכה שנחזור אליו; אני יודע שהוא יתברך שמו רוצה שנחזיר איתנו את כל בניו; אני רואה את היחסים הגרועים בין בני-אדם; את העושק החברתי, את חוסר תשומת הלב שלנו לחסרי היכולת בין בגלל מוגבלות פיזית, נפשית, חברתית וכלכלית. והעולם זועק לתיקון.

ופתאום אני מרגיש קטן, חלש וחסר יכולת, לאן אנחנו יכולים להתקדם מכאן?

ורואה אותם, את הצעירים, גורי אריות, הם רק צריכים משהו שיעזור, שיכוון- ואני מסתכל למעלה, ומחפש את המדריך שלי, משהו שיכוון אותי, שיאמר לאן, מתי ואיך.

נוסע איתם לירושלים, והולך לאיבוד, יש להם יצרים, צרכים והכל כל-כך רחוק. לא מבין, מרגיש זקן פתאום, גוואלד!!! הרי דיברנו והם הראו נכונות, איפה זה נעלם במשחק המוזר הזה. והולכים לכותל, המקום שבו הכל התחיל ומשם אנחנו רוצים להמשיך גם איתם. ולהם, קר, רעב, עייף- לא רוצים!!!

מנסה לחזק את המדריכים, אך מרגיש שהלכתי לאיבוד בעצמי, מדבר איתם על המשכיות, שהתקדמנו עוד שלב, שלא יסתכלו על הרגע- והמדריכה מקשה - אבל מה עם השבט שלנו?- אני מחייך, יש לנו עוד עבודה קשה ושוב מציע את עזרתי- אך בתוכי כבר לא יודע האם באמת אני יכול לתת משהו.

ופתאום, עולה מחשבה, ונזכר בשיחה שרק היום העברתי, איך כתב הר' נריה על אותם בני-עקיבא שמצד אחד שרים שירי קודש ומצד שני רוקדים במעורב "ולא קרב זה אל זה" אך אותם נוער שכל-כך בלבל אותו הולך שבועיים אחר-כך ומנסה לעצור את משחק ה'מכבי' בשבת "וקרב זה אל זה" וחוזר להבין מה אומר לי מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל- וחוזר להאמין.

--------

חבר'ה אני לא רגיל להמליץ כאן על מוסיקה, ואולי כדאי באמת לפתוח כאן איזו פינה שכזאת איזה פעם, אבל עכשיו אני רוצה לשלוח אתכם להאזין בחינם!!! לפישי הגדול, מי שזוכר אותו מתקופות אחרות בטח לא מבין מה אני רוצה ממנו- אז דיי לדבר, אולי בפעם אחרת, אבל בינתיים- אני ממליץ להכנס לקישור הבא ולהתחיל ב "תן תיקון" ומשם לעבור ל"אלוקים ענני" ו"סיטרא אחרא"  ואפשר גם את "פם פם" ו"השיר הבא"- פשוט תזרמו, אשמח לשמוע תגובות- ואי"ה ארחיב בפעם אחרת...  

בבקשה!!!