מתהלך לי ברחוב בנתניה, ושומע קול יחיעם?!

אני מניח שלמשהו אחר בגילי זה לא היה אומר כלום בהתחלה, אך אני הסתובבתי לראות מי קורא לי.

היה שם ילדון קטן שהוסיף ושאל נכון אתה מותיקים?

ואני כולי מתמוגג ועונה – שכן... הרי מדובר בסניף שלי- ומוסיף "ומי אתה?"

והוא עונה אתה מצוייר על הקיר בסניף – כן, הבנתי לבד שהוא חניך בסניף אבל איך הוא קישר ביני לבין הציור המוזר שם בקיר- נראה לי שהוא אפילו ידע את שמי, וכמה כבר ביקרתי שם?!?! ולי אין מושג מי הוא (שבט ניצנים –כתה ה).

ואתמול בסניף, רביעי האחרון – שזה מעין החמישי האחרון אבל ביום רביעי- ואני רואה את שבט 'לביא' ושבט 'אלעד' עובדים על הקיר בוגרים, ולא מבין: 'לביא'?! בוגרים?! הרי הם רק שמינסטים. מחפש מסביב ומוצא רק 2 בוגרות של עמיצור שבמקרה קפצו לכמה דקות, על קוממיות מי שואל, עז, יחיעם?! מה הם? מעל זה גם אני לא מכיר.

זאת לא הפעם הראשונה, ההסתכלות שלי על בנ"ע תמיד היתה נקודה שמאפשרת לראות שאני גדל, מתבגר ובעצם נשאלת את השאלה, "הבגרות הזאת- לאן?"

מחפש את חבריי בפלא-פון, ואין, הם כבר המשיכו משם.

ואני?

נזכר בשיחה שהעברתי לחב"ב בתחילת שנה, שבה אמר אחד המדריכים: "אבל לאנשים יש חיים אחרים מבנ"ע", ואני לא הבנתי אם הוא עונה לי לשאלה: "מה אתם רוצים לעשות עם הסניף?" או שהוא מטיח זאת בי על כך שאני בן 22 ועדיין עם חולצתנועה.

ומכאן אני צריך להעביר לשבט החדש על שליחות, מנהיגות ומחוייבות. להבין מה אומר שבנ"ע זה שליחות לחיים. להבין מה הם חיי תורה ועבודה.

אז התבגרנו, ניתן להזניח מאחור את כל מה שגדלנו איתו, ניתן להסחף בזרם החיים, בעבודה, בפרנסה של הבית, בקשיים- בעצמי.

אבל ניתן וגם צריך לחפש איך אני ממשיך לתרום, איפה אני מועיל לעם, למדינה, לארץ.

אני לא אומר שכל החיים צריך להשאר בסניף, ממש לא! אבל המסביב כן צריך להיות.

כותב, חושב ומבין שגם חבריי, נכון שכבר לא בסניף אך הם מנסים במקומם הם, ובנ"ע היא שליחות לחיים,  משם ינקנו ומשם אנו ממשיכים.

עם רגל וחצי לפניי שגם אני מתחיל לחיות, לפניי שהבועה תתנפץ, אני מתפלל לריבונו של העולם שישאיר אותי במקום הנכון, ושאמשיך לרצות ולחפש ולעשות רצונו. ושאזכה לראות את חבריי ולהבין איך שגם הם, במקום שהם נמצאים עובדים את ה' וחיים את אדיאל התורה ועבודה. ונזכה להמשיך ולעבוד את ה' בכל לבבנו-תמיד!

אז בואו וניתן כבוד לתנועה שבה גדלנו, שבזכותה למדנו והתחנכנו וקיבלנו את האדיאלים, ונמשיך בקול גדול, לחיים.

בע"ה.