ח' חשון תשס"ז, 30/10/2006
חוזרים
למה???
למה אנחנו באנו לעולם הזה?
מה מטרתנו כאן?
לאן אנחנו הולכים???
דע מאין באת ולאן תשוב...
כך זועקת לה האמירה מעל הפרוכת.
ואני חושב, באתי?!
נראה לי שיצאתי מתוך הבטן של אימא...
הולך?!
בסוף כולם מתים- ואז שמים עליהם חול, ובסוף נשאר מאיתנו בעולם רק איזה קיר שיש, תמונה דהויה, שם חקוק בסלע ומספר זכרונות אצל אנשים שאהבו אותנו.
הייתי בחופשה,
נראה לי שככה קוראים לזה אבל אני ממש לא בטוח, שהרי כיצד יכול להיות עבד ה' בחופשה, הרי תמיד יש מה לעשות, תמיד יש עוד מה ללמוד, עוד זמן להתפלל, להתעדכן, לנסות ולהתקדם, אבל נראה לי שהייתי בחופשה.
בבין הזמנים של סוכות העדפתי במקום ללכת לסוכות אמונה בת"א או להצטרף לסכה שארגנו ב 'רעננה' ע"י 'הבית היהודי' שע"י ישיבת 'בינות' או עוד כמה פעיליות אחרות שיכולנו ליזום במסגרת בנ"ע או מסגרות אחרות- לנצל את החופשה לטיולים בים-המלח עם חברים או משפחה, לנסיעה לפסטיבל בית-שמש ולמפגשים חברתיים שכאלה.
ראשית, אני חייב לציין שהמדבר זה מקום מדהים שפותח את הראש למחשבות טובות ולהתחברות עם הבריאה ועם בוראה.
לבנות קשרים חברתיים זה דבר ממש חשוב כי תמיד זה כיף שיש לך משהו לצחוק איתו ולהיות איתו ברגעים הקשים ולכן צריך לשמור ולטפח קשרים שכאלה.
פסטיבל בית-שמש זה מקום מדהים- תרבות חדשה נפתחה בפני, בפעם הראשונה שהייתי בפסטיבל רוק אמיתי עם כל מה שמסביב והיה ממש מדהים, מוזיקה טובה, אחלה של אנשים ובעיקר חוויה תרבותית מדהימה ממש.
וכן, אפשר גם ללמוד תורה בתוך כל הכיף הזה, ואפילו להשתתף בערב הושענא - רבה בישיבה.
ועוד דבר, בשמחת תורה לא חייבים ללכת רחוק בשביל לשמח, אפשר להשאר בבית-הכנסת או בבית ולשמח שם את כל המבוגרים, ובמוצ"ש להסתובב בשכונה וכו'...
אז כן, הייתי בחופשה או לפחות סוג של... והיה לי ממש כיף. מאז כבר הספקתי לחזור לחיים יותר סדירים של לימוד ונסיונות של עשייה (תורה ועבודה), אך בזכות החופשה הזאת יהיו לי שירים חדשים ומנגינות חדשות בראש, חברים ששמרתי אותם ואולי גם כמה תובנות שהתווספו מסביב.
אז חוזרים- ממשיכים.
אבל לאן?
מה מטרת האדם בעולמו?
יותר תורה או יותר עבודה?
מוזיקת רוק או רק מוזיקה חסידית?
תפלה מול לימוד בעיון?
ההפצות והחזרה בתשובה מול קירוב לבבות?
בנ"ע- עד מתי והכיצד?
והאינטרנט הארור הזה- האמנם?! ועד-כמה? ולאן?
כמה סימני שאלה, ויש עוד רבים, חוזרים למשחק, לבירורים, ובע"ה גם לתשובות.
שנזכה לעשות בשם ה' ולהצליח.