(או - איך לגרום לצה"ל לממן קצת פחות את האוייב הפוסט ציוני).

 

בצה"ל, כמו שחלקכם יודעים, השלישות אמורה לספק עיתונים לחיילים, כדי שיהיו קצת מחוברים למה שקורה בעולם (אינטרנט - רק לקצינים בדרגת אל"מ ומעלה). על פי רוב העיתונים שמגיעים ליחידות הם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" (ולעיתים "הארץ").

על הללו לא צריך להכביר מילים. על הזלזול הבוטה שלהם בכל דבר שקשור ליהדות, על התמיכה הבוטה באסונות שהביא עלינו השלטון בשני העשורים האחרונים וגם על היותם מקור בלתי נדלה לתמונות לא צנועות (בלשון המעטה) שאותן החברים ליחידה גוזרים ותולים על הקיר בניגוד לפקודות.

 

מסתבר שיש אפשרות אחרת.

באחד מימי השבוע מצאתי על הרצפה של תחנת אוטובוס בצומת השרון (בית ליד), את השבועון הצבאי "במחנה".

תשעת הימים, אין מוסיקה, אז כל מה שמגיע ליד והוא צנוע באופן סביר - אפשר לקרוא. אחד המדורים של העיתון הזה נקרא "יש שאלות", ובו מוזמנים חיילים בסדיר לשאול שאלות הנוגעות לשרותם הצבאי.

וזה מה שקראתי שם:

 

 

 

אז מה עושים?

מחתימים את כל מי שאפשר (אפשר להחתים גם חברים שרוצים לקרוא את ידיעות/מעריב, מכיוון שמקור ראשון יגיע בנוסף להם ולא במקומו) פונים לשליש היחידה ומבקשים עיתון ראוי.

לא עוזר? פונים לדרגה שמעליו, או לרב היחידה שבדרך כלל גם הוא יכול לעשות משהו בנידון.

 

הרבה פעמים במערכת הצבאית אפשר לעשות דברים שמחוצה לה - אין. קיבלתי בעבר למחשבי הצבאי העתק מתכתובת במסגרתה חיילים בשרות סדיר הגישו קבילה נגד מפקד גלי צה"ל היוצא, אל"מ אבי בניהו על התנהלותה המפורסמת של התחנה. הנ"ל נאלץ לבזבז לא מעט זמן על מנת לרצות את נציב קבילות החיילים.

 

רק לשים לב.

לפני כמה שבועות הייתי בארוסין של קרובי משפחה חרדיים מעיירה בדרום. במקרה (רק מה'...) באותו יום נסעתי בפקודה לאיזה חור ליד נחל אכזב כלשהו.
רצה הקדוש ברוך הוא, ובמקום היו אוטובוסים ישירים לירושלים. החלטתי לנצל את זה ע"מ להגיע לארוסין הנ"ל. הגעתי לשם, פגשתי את משפחתי וכך ישבתי שם, אי של ירוק-חאקי בים של שחור ולבן.

אחד מקרובי המשפחה מהצד השני התחיל להתעניין בנוכחים.
- אתה? 
- אח שלו
- ואתה?
- גם אח שלו
- ואתה? (שאל את לובש-החאקי כשזיעה קרה ניגרת על פניו)
- תירגע. קרוב משפחה מדרגה אחרת.
- אהה. הבנתי (נושם לרווחה ומנגב את הזיעה).

רק זה חסר לי, עוד הייתי יכול להרוס את השידוך.


"תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב')

אני לא יודע ממה הולך להתפרנס הזוג הצעיר. באמת שאין לי מושג. הבעל לומד ואשתו קצת עובדת.
ברגע שפרזיטים מהסוג הנ"ל מתיישבים על קופות הצדקה, נוצר מצב לפיו צעירים ובריאים (ובעיקר בנים של) יכולים לא לעבוד ולחיות מהצדקה, ומי שבאמת זקוק – לא מקבל בכלל
תוך 4 שנים יהיו כבר שניים-שלושה ילדים שידרשו את שלהם והאישה גם צריכה לטפל בילדים האלה מתישהו.

 

אביו של החתן אברך, אינו עובד לחלוטין ולחתן דנן יש עוד 10 אחים ואחיות שחיים בעוני מחפיר ולובשים בגדים יד עשירית. כל עוד החיים הם שגרתיים אפשר להסתדר בצורה לא רעה עם הדודה העשירה (וה"מזרוחניקית") מהעיר וארגון הצדקה הקרוב שמחלק חבילות מזון פה ושם.
הצרות מתחילות כשיש משהו חריג – שמחה, או אסון ל"ע. החל מה"סידור מלא" לזוג הצעיר (דירה וכו') שעולה הון ומביא לא מעט אבות להתקפי לב, או מחלה קשה (וידוע שיש קשר בין מחלות ללחץ נפשי) וכיוצ"ב. משפחה שגם קודם חיה מהצדקה, מתמוטטת סופית ושוקעת בחובות עתק.

מדי פעם מתגלגלים לידיי פרסומים מעמותות חרדיות כאלו ואחרות. "יהודים רחמנים בני רחמנים, בלה בלה בלה הכנסת כלה", תוך שהם מוסיפים ומתארים את צדיקותו של החתן (או למפרע, של אביו האברך החשוב) ובלה בלה בלה. אינני מזלזל ולו לרגע בחשיבות המצווה, אולם יש סדרי עדיפויות.
זוג צעיר שמוכן לגור בקראוון על גבעה בשומרון, ומוכן להסתפק בבגדים יד שניה ועשירית, ועושה את מה שהוא יכול – מצווה גדולה לסייע לו להתחיל את חייו. משפחה שהאבא חלה במחלה קשה ל"ע ובשל כך איבד את מקום עבודתו – מצווה חשובה לעזור להם לצאת מזה.

אבל ברגע שפרזיטים מהסוג הנ"ל מתיישבים על קופות הצדקה, נוצר מצב לפיו צעירים ובריאים (ובעיקר בנים של) יכולים לא לעבוד ולחיות מהצדקה, ומי שבאמת זקוק – לא מקבל בכלל או מקבל הרבה פחות. 
תוסיפו לזה גם את העובדה שחלק גדול מאותן עמותות חרדיות, יאספו תרומות אצלנו אבל יסרבו לעזור למשפחות בעלות מאפיינים דומים רק בעלות כיפה סרוגה או שהאבא עובד רחמנא לצלן.


גם בצדקה יש עדיפויות.

אני בבסיס. יוצא מהמשרד הממוזג לרגע. על השולחן בחוץ זרוק עיתון של אתמול. "ידיעות" אני חושב שזה. בעמוד השער כתבה עם רקע כחול בהיר (המשחק שלהם עם הצבעים זה משו). הכתבה עסקה בשערוריה לפיה משרד החוץ מימן ומעודד תיירות "ורודה" (כלומר - של הסוטים מהסוג של המצעד - הומואים ולסביות) לישראל.

 

 

כהרגלי, חיפשתי לקרוא את מה שכתוב בין השורות. את המסקנה שלי אני חושב שאני רוצה לספר גם לכם.

 

הכתבה בידיעות, הייתה חיובית כלפי המשרד (כצפוי), המשיכה והסבירה לקוראים את עמדתו ה"מקצועית" של המשרד, בכך שהמשרד מעודד כניסתם של תיירים היכולים לקדם את הכלכלה, וש"זוגות של סוטים נחשבים ככאלה בעלי הכנסה פנויה גבוהה מהממוצע", ולכן עסקי תיירות מעוניינים בהם.

 

אני לא מבין גדול בכלכלה, אבל קצת אני יודע.

הכנסה פנויה, בהקשר שלנו, זו בהכנסה אחרי מיסים ועלויות שונות. כלומר - הכנסה שניתן להפנות לבילויים ובזבוזים, או לחיסכון להמשך החיים.

 

נחזור לכתבה על הסוטים, והפעם נקרא מבין השורות.

 

לזוג נורמלי ונשוי יש הוצאות על ילדים, חינוכם, דירה גדולה יותר וכו', מה שמקטין את ההכנסה שאותה הם יכולים להפנות לבילויים וטיולים.

גם אם יש להם משכורת גבוהה יותר - לרוב העדיפות תהיה הילדים הרבה לפני בילויים יקרים בחו"ל. כמובן - יש כאלה שאצלם המצב הפוך אולם בגדול זו הסיטואציה.

 

אצל הנהנתנים והסוטים הדבר הפוך:

כשבן אדם חושב רק על תאוותיו ויצריו האפלים, הוא לא יחסוך כסף אלא יבזבז אותו בבילויים ראוותניים ויקרים.

לזוג של חובבי בני מינם אין הוצאות על ילדים (שאין), ולכן, יש להם יותר כסף לבזבוזים ולטיולים בעולם. ה"גאוותנים" (אגב, תרגום קלוקל מאנגלית) חושבים רק על עצמם ועל התאוות שלהם, ויש מי שמנסה לנצל את זה כדי לעשות לביתו כמה שקלים.

 

 

ולא מדובר רק ביקירנו הסוטים. התפרסם לאחרונה ברשת כי קונסוליה ישראלית בארה"ב קידמה והפיצה תמונות של קצינות בעבר ובהווה, כשהן דוגמניות בבגדי ים, וזאת על מנת למשוך ולקדם תיירות של נהנתנים צעירים, שיבואו ארצה בעקבות הדוגמניות וחופי הים של תל אביב. התמונות פורסמו בעיתונים רדודים שעיסוקם בתמונות מהסוג הזה, שאותם קונים (לפי אותו מקור), גברים בני 18-35 רווקים ונטולי דאגות.

 

 

נהנתנות, בליינות, בזבוזים, ניקור עיניים במצעדים גאים במרכז העיר. זה הכל, ושום דבר מעבר.

מוצאי החג, כניסה תמימה לדף הבית של ערוץ שבע והנה כותרת:

אמנסטי: ישראל ביצעה פשעי מלחמה בלבנון. ארגון אמנסטי מאשים את ישראל בבצוע פשעי מלחמה במהלך מלחמת לבנון השנייה ובהפרת זכויות אדם של פלסטינים בשטחי יש"ע.

שניה אחר כך נזכרתי במעשה שהיה לפני קצת יותר משנתיים וחצי, בפורום הארצי באתר של עזרא.
באותה התקופה, סוף תשרי, התפרסמה באחד הפורומים מודעה מטעם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" המעודדת את הגולשים באתר להשתתף בפעילות "למען זכויות אדם". שאר הגולשים צחקו, אני דווקא הרמתי את הכפפה ברצינות, וכך כתבתי, תוך שימוש בטרמינולוגיה שלהם:



בס"ד

לכבוד,
ארגון אמנסטי לזכויות אדם,
באמצעות דואר אלקטרוני.

לאחרונה נתקלתי בתקשורת הישראלת שרה"מ מתכנן לבצע טרנספר ... בדרום רצועת עזה ובצפון הגדה המערבית.
בין השאר הוא מתכנן גירוש והגליה של יותר מ-8500 אזרחים תמימים שכל שפשעו הוא שהם גרים באזורים הנ"ל ושהם מגזע אתני יהודי.

אנו מארגנים מאבק ציבורי נגד יוזמת הטרנספר הגזעני, ומבקשים את עזרתכם בארגון המאבק היקר ובמימונו.

ניתן למצוא עלינו פרטים בכתובת הבאה:
www.katif.net/mate

בתקווה ותוכלו לעזור לנו לשים קץ לזוועה,
נוער שאכפת לו.


האמת, לא ציפיתי מהם להרבה, אבל להפתעתי הם כן טרחו לענות לי, והעזו להיעלב:


שלום,
פרסום רשת הנוער לזכויות אדם באתרכם לא נעשה לשם התרסה או לשם פגיעה באמונתכם.
אמנת זכויות האדם הבינלאומית דוגלת בחירויות שונות ובינהן חירות המחשבה והביטוי.
עם זאת, אין קשר בין דעותי או דעותיך הפוליטיות ובין עניין זכויות האדם ולא היה צורך בתגובה שאינה הולמת בה זכיתי.
אם פרסום רשת הנוער פוגע ברגשותיכם, התנצלותי הכנה ותרגישו חופשי להוריד את ההודעה מאתרכם.
בתודה מראש,


דפי

 

ואני בסך הכל ביקשתי עזרה במניעת עוד פשע שלטוני... מה עשיתי ?

בתור לובש מדים, נאסר עליי בפקודה ליסוע בטרמפים, למעט כאשר הטרמפ יוצא מבסיס צבאי. אם נוסיף את כרטיס ה"חוגר" שלי שמאפשר לי נסיעה באוטובוסים וברכבת חינם, נגיע למסקנה שאני מסתובב הרבה מאוד בתחבורה ציבורית.
סיבות אלה, ואחרות (הורים...) הביאו אותי במהלך השנים האחרונות להסתובב ביו"ש בעיקר בתחבורה ציבורית. עכשיו אני כבר שומע את פרצי הצחוק מהתגובות, על התדירות העלובה (לרוב) וזמני הנסיעה הארוכים, ובכלל "הכי טוב טרמפים", אבל לא נורא, תתאפקו ותקראו עד הסוף.

 

האמת היא, שהטרמפים, לענ"ד, פוגעים בההתיישבות.

 

"טרמפים" משמעותם רכב פרטי. כאשר נער או נערה ממתינים לטרמפ ישנו מישהו אחר שמשלם את הדלק ואחזקת הרכב על הנסיעה הזו. עם הזמן, הנער והנערה שלנו ייתחתנו ויזדקקו לרכב על עלויותיו המטורפות, ובדרך יעצרו לדור הבא שעכשיו נוסע בטרמפים וחוזר חלילה.
"אגד" מוציאה אוטובוס מי-ם לבני ברק בתדירות של כל 5 דקות, היא יודעת שהציבור החרדי ימלא את האוטובוס עד שלא יהיה מקום אפילו לעמוד.
 נכון, ישנם יישובים ומקומות קטנים שמדובר בכורח המציאות, אולם מדובר בחלק מהמציאות שלענ"ד - ניתן וחובה לשנות.

הטרמפים הם תופעה פחות או יותר יחידה להתיישבות (גם בגליל ובנגב). במרכזי הערים כמעט ולא תראו טרמפים כשיטת תחבורה יום-יומית לבית הספר או לישיבה. יש אוטובוס או מוניות שירות ולמי שיש רכב - יש. תוסיפו את בעיית הפקקים החמורה במחסומים על הקו-הירוק או סתם במרכזי הערים, תופעה שאני סובל ממנה יום-יום בבוקר (להגיע מפ"ת לצ. רעננה - לוקח לעיתים יותר מ-3/4 שעה!!!) ותגיעו למסקנה שהרכב הפרטי הוא מבזבז זמן ברמות מטורפות.

 

"אגד" וקווי ה"מהדרין" לחרדים.

 

"אגד" אינו פילנטרופ. הציבור החרדי דרש אוטובוסים שבהם לא נוסעים במרכזי הערים, אלא רק משכונה חרדית בעיר הזו לעיר אחרת, והוסיף ודרש את כל השטויות וההמצאות של הציבור החרדי ("מהדרין" אעלק). אגד הסכים והציבור הזה דואג לקיים את הצד שלו בעיסקה. כאשר "אגד" מוציאה אוטובוס מי-ם לבני ברק בתדירות של כל 5 דקות, היא יודעת שהציבור החרדי ימלא את האוטובוס עד שלא יהיה מקום אפילו לעמוד.

 

ניקח לדוגמא את בית-אל: ליד היישוב ישנו בסיס צבאי ענקי. לאור קיומו של הבסיס הזה, אגד שולחת לבסיס (וליישוב) אוטובוסים בתדירות של פעם בשעה-שעה וחצי. והנה זה פלא - ברגע שיש אוטובוס בשעות סבירות ותדירות נסבלת, התגלה די מהר כי גם תושבי היישוב ממלאים אותו, מה שעודד הוספה של אוטובוסים גם בשעות שבהם אין או אין כמעט חיילים. האוטובוס האחרון מבית אל - בשעה 23:30. מכובד בהחלט.

מי-ם לקרית ארבע/חברון יש אוטובוס כל עשרים דקות בממוצע, פשוט כי יש מי שימלא אותו.

 

כאשר האוטובוסים מלאים אפשר להתעקש ולהילחם על עוד אוטובוס בלילה או בצהריים גם אם הוא פחות מלא, וגם על קיצור המסלול שלו. אפשר גם (למשל) לתעדף את האוטובוסים במחסומים ובכך לקצר את זמן ההגעה שלהם או דברים מהסוג הזה.

 

 

לענ"ד, תחבורה מסודרת ונוחה תקל את חייהם של תושבי יו"ש, ותעודד אנשים שעד היום חששו לגור ביישובים ולתת להם זריקת מרץ. "אגד" כבר הוכיח בעבר שהוא נוסע לכל מקום בכל מזג אוויר או מצב בטחוני, ויעשה את זה בשמחה רבה יותר כאשר האוטובוסים יהיו מלאים.