אתם מכירים את אלו שמשך שבוע שלם עושים... כלום? ובכן, הם מגיעים ביום ראשון, מניחים את התיק בחדר והולכים למשרד. במהלך ימי השבוע הם יקומו בבוקר למסדר, יחזרו לישון, ומאוחר יותר יגיעו למשרד כי המפקד הגיע.
בהמשך הם ישבו על הספסלים בחוץ, ויעשו אחד או יותר מהדברים הבאים:
* עישון (גורם לי אישית להקיא את הנשמה ולהתקפי חנק חמורים)
* עיתונים (דווקא שימושי כשצריך לחתוך משהו עם סכין יפנית, לא ראוי לקריאה)
* פתירת תשבצים (לפחות משהו עם מחשבה)
* הימרחות על כל דבר שזזה
ועוד שטויות מעין אלה. נכון, לא כולם הם כאלה, אבל יותר מדי הם כן.

 

לפני כמה חודשים נשאל באחד הפורומים כאן, מה אפשר לעשות כאשר במד"א כאשר התנאים החברתיים הם לא לרוחי. במקרה הרלוונטי - בגלל שזה מעורב עם חבר'ה חילוניים וכו'.
את התשובה שעניתי אני חושב שראוי לפתוח ולכתוב גם כאן.

 

לא חייבים להיות במקום וגם להשתלב בו חברתית. הקב"ה ברא עולם שלם של מסיחי דעת שמאפשרים לנו להיות פיזית כאן אבל להיות בפועל במקום אחר.

 

זה יכול להיות פלאפון עם אינטרנט (לא יקר, ויש תכנים מצויינים מחוץ לרשת הפנימית הרדודה של אורנג'/סלקום),
זה יכול להיות מחשב נייד, החל מהקלדה וסיכום של שיעורים, עיצוב גרפי, פיתוח, לימוד (הורדת חומר מהרשת וקריאה במנותק), מוסיקה ועוד (אני מתעלם במכוון ממשחקים וסרטים, שימשכו את החבר'ה מסביב ולא ימלאו את המטרה של ניתוק).
זה יכול להיות נגן MP3 עם מאות שעות של שיעורים, תוכניות או מוסיקה טובה (כל אחד ומה שמתאים לו),
וזה יכול להיות גם סתם ספר טוב, ספר קודש או אחר. אני אישית מסתייג מספרים עקב מגבלות משקל חמורות שמוסיפים ספרים לתיקים הכבדים ממילא.

 

וזה עובד לא רע. עם הירידה החדה במחירי מכשירי הקצה (נגנים, ניידים, פלאפונים) והקישוריות, המכשירים הללו נעשו למצרך שכל אחד יכול לקנות. ומה שעוד לא - יהיה אפשר מחר.

 

הרדיו האזורי המגעיל באוטובוס, קללות ושיחות וולגריות בתור לאוכל, המתנה של שעות בתור לרופא או לבית מרקחת. מסיחי הדעת מקלים את החיים ותורמים לשקט הנפשי.

אחת התופעות המציקות ביותר בחיפוש ברשת, היא הקפיצה של אתרים, וגרוע מכך - תמונות, לא לעניין בתוך מנועי החיפוש. אתרים בעייתיים (פורנוגרפיה, הימורים ואחרים) מקדמים את עצמם בשיטות שונות לראש תוצאות החיפוש הלגיטימיות. אחרים עושים את זה בעזרת הקישורים הממומנים שמצידו השמאלי של הדף.

 

לא רבים יודעים, אבל Google הוא לא השחקן היחיד בשוק, אם כי העיקרי שבו. בשנים האחרונות עושה Microsoft נסיונות רבים להיכנס לשוק הזה ומנוע החיפוש שלה, Windows Live, לא מפגר אחרי גוגל במאומה, ולא אחת גם מקדים אותו בתוצאות מדוייקות יותר ורלוונטיות.

 

למנוע החיפוש Live יש יכולת שלא רבים מכירים, והמכונה SafeSearch (והמופעלת כברירת מחדל). הכוונה לכלי שמיועד לסנן מתוצאות החיפוש אתרים בעלי אופי לא ראוי ולא לעניין.

הפעלתי את האפשרות הזו, אותה מפעילים מתפריט האפשרויות של המנוע (כמו גם את שינוי השפה לעברית), וביקשתי מאחותי רוויית הנסיונות להשתמש ביכולותיו השונות.

 

תחילה בחרתי מילים פשוטות. "חדשות". תוצאה שניה או שלישית - ערוץ 7. הפתעה נעימה.
אחר כך בחרתי (בעצת אחותי) ללכת לחיפוש התמונות (שלא עובד בישראל אלא רק בחו"ל, וקצת חבוי - אבל דובר עברית), ולחפש חתולה. בעוד בגוגל היו תוצאות שעסקו בעניינים לא צנועים שונים ומשונים, כאן החיפוש היה נקי וסיפק תוצאות מדוייקות ומתאימות,ובממשק נעים ומתוחכם יותר משל גוגל.

2:0 לטובת Live. גם על הנקיון של התוצאות וגם על הממשק החכם.

 

בשאר החיפושים שביצעתי, התוצאות שסיפק Live היו רלוונטיות לרוב, אם כי אחרות. בחיפוש שמי הפרטי והכינוי גוגל נתן תוצאות מתאימות יותר מדפים צדדיים ברשת. כנראה הכיסוי שלו מעט עמוק יותר.

במקרה אחד הם פספסו אתר בעייתי (שהיה ברור שהוא כזה מהתוצאות). מייל קצר לתמיכה שלהם עם הלינק וחומר רקע גרמו לסילוקו של האתר ונספחיו מהתוצאות.

חיפוש בחומרים טכניים - אין הבדל משמעותי בין גוגל ל-MSN, למעט אולי המיון הפנימי בין התוצאות שבדף הראשון.

 

 

לסיכום: יש ל-Live הרבה מה ללמוד ממתחריו בתחום הכיסוי של אתרים ישראליים, אבל בכל מה שקשור לתוצאות נקיות מזבל ומדוייקות - הוא עובר את גוגל בצורה משמעותית, וכדאי להכיר אותו.

בחיפוש תמונות הוא עדיף משמעותית בכל פרמטר.

 

אני, בעז"ה, אמשיך לעקוב.

 

ביום חמישי האחרון בנאות קדומים שליד מודיעין התקיים "יום חיל הרבנות הצבאית". בין האוכל (שהיה בסדר גמור) לסיורים במקום הנחמד הזה הייתה תערוכה במסגרתה גורמים שונים ברבנות התלהבו ממעשה ידיהם.

 

אחד מהגורמים הללו, עם טעם רע במיוחד, הצמיד את השלט דלעיל לציוד שכלל בעיקר כלי פינוי חללים, רכב הלוויות ודברים מעין אלו.

הנה קצת יותר מקרוב:

 

 

בשאר התערוכה היו פינות של מדור סת"ם בבר"צ (תיקון ספרי תורה בעיקר) ושל ציוד לבתי כנסת ניידים בשטח:

 

הראיתי את התמונה הראשונה (בעיקר) לכמה קצינים בבר"צ, היו בהלם.

אם לאמר את האמת, אני ממש לא מיושבי (ועומדי, וצורחי) איצטדיוני הכדורגל, ומעולם לא הייתי, זאת בניגוד לאחי הקטן בן האחת-עשרה שראשו עסוק בשטויות האלה יתר על כל מידה הגיונית.

לומר את האמת, זה לא מקום מי יודע מה לבן אדם מתורבת. קללות, שריקות, חזיזים, נפצים, וחומרי נפץ שנגנבו מבסיסי צה"ל הם עניין של יום-יום במקומות האלה. חבריי ששירתו במד"א סיפרו (אז) על היקף הכוחות העצום שמד"א מקצה למגרשים, ולא כאלה שנשאאים מחוסרי עבודה.
כל העולם הפוליטי רעש וגעש לנוכח העובדה שאוי ואבוי, מישהו העיז לבזות את אלוהים-רבינים, ואת תורת השלום מבית מדרשם.


ובכל זאת, מאוד נהנתי לקרוא בעיתוני האוטובוס (ישראלי / ישראל היום), על זלזולם של אוהדי קבוצה ירושלמית בדקת דומיה לזכר ראש הממשלה לשעבר, ועוד יותר נהנתי לקרוא את התגובות הצבועות בעיתונים.
בעיני רוחי ראיתי את אותם חיילים, יושבים באודיטוריום או עומדים דום במסדר הבוקר ומקשיבים על כרחם ל"פקודת היום" של הרמטכ"ל על רה"מ לשעבר, שבשלהּ נאלצו לקום יותר מוקדם ואיבדו חצי שעת שינה. גם סתם חיילים שלא ממש חשבו על רבין, התחילו לתעב אותו על הרקע הזה כמו שנאמר "הקם להשכימך, השקם להרגו". גם הטקס השני בשעות הערב (כן. שני טקסים. לא אחד) לא הוסיף לאף אחד בבסיס שבו אני משרת חיבה לנרצח או לרוצח. סתם בזבוז זמן.
ראיתי אותם בעיני רוחי, על אזרחי, שורקים ומבזים את זכרו ו"מורשתו" של רבין במגרש הכדורגל.


משך שנים שוטפים את מוחה של המדינה הזו במהלך השבוע שבין התאריך העברי לתאריך הלועזי. השנה נוסף לכל הבלגן הזה גם הבלגן סביב הלידה והברית של בנו של יגאל עמיר וחגיגות התקשורת מסביב.

כל העולם הפוליטי רעש וגעש לנוכח העובדה שאוי ואבוי, מישהו העיז לבזות את אלוהים-רבינים, ואת תורת השלום מבית מדרשם. יוסי ביילין, שדם יהודים על ידיו, דרש לנוכח השריקות האיומות לזרוק את בית"ר מהליגה. אחרים רדפו אחרי מנהיגי הקבוצה ודרשו מהם להתנצל.


ועל רבין עצמו מה יש לאמר?
"אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן" / אבות ב'

 

מעבר לכך שמדובר באחת הרציחות הכי מוזרות בהסטוריה, עם המון סימני שאלה ורבים כבר לא מאמינים לגירסא הרשמית, צריך להגיד שרבין עצמו לא היה צדיק  הדור. הוא אחראי במישרין לרצח 16 נרצחי אלטלנה, בעקיפין לרצח של עוד אי אלו 1500 יהודים בעקבות "השלום" שלו ושל ממשלתו, ועל הפשלות שלו כקצין בצה"ל אין בכלל על מה לדבר (במלחמת ששת הימים הוא היה בגימלים).

 

 

אני לא חושב שמוצדק לרצוח מישהו ותהא הסיבה אשר תהא (כמובן, סנהדרין מסודרת תוכל לפסוק עונשים כאלה, אבל לא אדם לעצמו), וגם ברור לי שרצח רבין הזיק משמעותית למחנה הלאומי. אני כן חושב שהפסטיבל סביב רבין, יגאל עמיר, הבן שלו, אשתו ושאר ההבלים שסביבו, עבר מזמן את גבול הטעם הטוב, יצא מהפרופורציות ואלו התוצאות.