מבזקי חדשות
שרות "עדכן אותי" רוצה לקבל הודעה כשהבלוג מתעדכן?
|
כ"ד אלול תשס"ה, 28/09/2005
בנוער הדתי זה "In" לשמוע גלגל"ץ על כל התת רמה והזבל המשודר שם. הוריהם של אותם נערים קונים לשבת את "מעריב" או "ידיעות אחרונות" ומזלזלים בתקשורת הדתית.
 בשבת שעברה נשארנו לשבת במכון לב יחד עם כל הסטודנטים המשובצים במסלול "נתיב". כמו בכל שבת דומה, לאחר ברכת המזון (וכמה דקות התארגנות) יש עונג שבת. במקרה שלנו זה היה בבית של אחד הרבנים, בקומת הקרקע של אחד המבנים במכון.
מישהו העלה (על רקע הגירוש) את נושא היחס לאוייב השמאלני ו-"מוסרים" כדוגמת אלו שהלשינו על האלוף דורון אלמוג (דווקא אחד שנלחם באוייב, להבדיל ממחליפו העלוב דן ערל) בבריטניה. הדיון המשיך על מי זה באמת חלק מעם ישראל ומי הוציא את עצמו מחוץ לגדר, ומישהו העלה את עיירות הפיתוח שהם שותפינו האמיתיים וכו' וכו'. מי שמכיר אותי יודע שאני בדרך כלל יחסית שתקן במקומות מהסוג הזה, אבל בשלב הזה החלטתי לפתוח את הפה. מצאתי לנכון לנסח מחדש ולהעלות את זה לכאן. אנחנו הולכים רחוק, מנסים לקרב את אנשי עיירות הפיתוח, את השמאלנים וכו', בעוד שלמעשה במחלות השונות שבהן חולה עם ישראל, חולה גם הציבור הדתי לאומי. החיילים הדתיים היו שותפים מלאים בגירוש, זו עובדה ידועה ומצערת (ע"ע המגרש ה-"עדין" שאיתו פתחתי את הבלוג, 2-3 הודעות למטה) והמאבק בגירוש עצמו היה די שקט ומתרפס. מחשבה קצרה נוספת תצביע על מה שסביר להניח שהוא חלק משורש הבעיה, ואתחיל בסיפורון מתחילת עבודתו של ערוץ שבע. בימיו הראשונים של ערוץ שבע, אנשי הערוץ אפילו לא חלמו לערוך רצפים בעצמם (=של שירים). למלאכת העריכה נשכרו אנשים שעבדו בעבר בגל"ץ וברשת ב'. הרבה אנשים משלנו שפגשו את הרבנית מלמד (מנהלת הערוץ), אמרו לה "תודי שעדיין הרצפים שלכם הם לא ברמה של גלי צהל ורשת ב'". בציבור הדתי מעריצים את התקשורת וה(תת-)תרבות החילונית. בנוער הדתי זה " In" לשמוע גלגל"ץ על כל התת רמה והזבל המשודר שם. הוריהם של אותם נערים קונים לשבת את "מעריב" או "ידיעות אחרונות" ומזלזלים בתקשורת הדתית (ע"ע מאמרו של אלישיב רייכנר שפורסם ב-NRG לא מזמן). ההורים הללו גם בעבודה כשהם רוצים להתעדכן בחדשות הם פותחים את השמאלנים מ-Ynet/nrg, ולמעט עצבים על השמאלנות הבוטה שם לא יעשו משהו אקטיבי.אם נחזור לנוער נדע שאת תיבת הדוא"ל שלו הוא מנהל לרוב אצל שונאי ישראל מ-"וואלה", וגם את החדשות הוא מתרגל לקרוא שם. "וואלה" הוא גם דף הבית של לא מעט חדרי מחשבים, ואפילו משרדים של ישיבות מכובדות (ואת זה ראיתי במו עיניי !!!). כשלב ראשון בדרך לתקן את עם ישראל, כדאי שנתקן ראשית את ציבורנו החולה, כדאי שנשתחרר מהר מאוד מהתופעה המדוברת על ספיחיה. התופעה היא שאיפשרה את הגירוש בפועל, היא זו שמזרימה כל יום כמויות אדירות של רעל לציבור שלנו והתופעה הזו היא האשמה בעוד לא מעט חוליים של החברה הדתית לאומית.
|
 
|
י"ח אלול תשס"ה, 22/09/2005
מועצה חסרת יש"ע. תרשו לי להחזיר אותכם קצת לאחור. יום לפני תחילת הפשע נגד האנושות. אני יושב בחדרי הממוזג ומרגיש שאי אפשר. הרבה חברים שלי בגוש קטיף, כל אחד מנסה בדרכו לעצור את האסון. קיבלתי מייל שאומר שמאופקים יוצאות שיירות לכיוון הגוש. היה לי קצת מוזר איך המשטרה לא עושה כלום בנושא אבל החלטתי להתעלם. הגענו (אני, חלק מהמשפחה והמחשב הנייד) לאופקים ושם היה תדריך של אנשי המועצה הנ"ל. על המגרש הריק היו כ-1500 איש. מדי פעם ראינו ניידות משטרה שעברה בסביבה ולא עשתה כלום... השעה שלוש לפנות בוקר. עלינו על אוטובוס שחנה ברחוב צדדי ואותו אף אחד לא ארגן. היו שניים שנשכרו מחברה במרכז הנגב. האוטובוס התחיל ליסוע כשלפנינו היה אוטובוס נוסף ורכב. נסענו בכביש שעל המפה כתוב שהוא מוביל לשום מקום (יש שם בסיס צבאי) ומשם לדרכי עפר. עד הבוקר נסענו בדרכי עפר כמו בימי המנדט הבריטי ומתישהו נתקע האוטובוס שלנו. 6 ניידות משטרה עברו על הכביש, גם כחולות וגם צבאיות לסוגיהן ולא עשו כלום. כנראה סתם שוטרים מסכנים שקיבלו את הפקודה ולא מתים לסרב. אחרי עוד כמה דקות עבר ג'יפ ובתוכו אידיוט עם מתכות על הכתף. הנ"ל צעק שאנחנו נמצאים בשטח צבאי סגור וכו' וכו'. תוך כמה דקות הגיעו עוד 2 ניידות. אחת של משטרה צבאית ואחת של רוצחים (המכונים בטעות יס"מ). לא אלאה אותכם בפרטים ורק אספר שבסופו של דבר הגענו למשטרת כיסופים כאחרון העבריינים. לאחר שעה ומשהו נגררנו לכלא "דקל" בבאר שבע ולבסוף השתחררנו תמורת כתיבת פרטים חלקיים על חתיכת נייר. את הגירוש כמובן לא עצרנו. בשבוע הבא החלטתי שוב לצאת. הפעם לקדומים ומשם לנסות להגיע לצ.ש. עם חבר. אוסף של טרמפים, תרגיל במחסום ג'נספוט (שנועד לשמור שיהודים לא יגיעו לקדומים והאזור) והגענו לקדומים. מקדומים הפנו אותנו לאוטובוס שיסע לאבני חפץ. כמובן שלאבני חפץ לא הגענו, וכמובן שגם לחזור לא יכולנו (המחסום...) ובסופו של דבר הגענו לעמנואל לישון ולהחליט מה יהיה מחר. את הגירוש גם כאן לא עצרנו. הטעות שלי היתה פשוטה: לסמוך על מועצת יש"ע. במקרה הראשון הם באמת לפחות ניסו, אבל במקרה השני יכולנו ללכת ברגל מקדומים עצמה לאחר שהצלחנו בקושי להגיע לשם (להזכירכם - היה שם מחסום צבאי). במקום זאת הם הסיעו אותנו חצי מדינה לאזור ואדי ערה למרות ההנחה הפשוטה שמן הסתם יהיו גם שם מחסומים והידיעה שלא נוכל לחזור. למה הם עשו את זה ? לא יודע. אולי חשש שנפעל בדרכים אחרות והעדיפו לנטרל אותנו על מנת שלא נפריע לממלכתיות שלהם. ●○●○●○●○●○●○● שבוע שעבר עלה לי החשד שאירוע ההצדעה לנוער מיועד על מנת לגבש אותו שוב מול המועצה והמנהיגים ה-"ממלכתיים" שהזכרתי. נדיה מטר חשפה כי המממן הראשי של האירוע הינו לא פחות ולא יותר... משרד ראש הממשלה.
|
|
ח' אלול תשס"ה, 12/09/2005
היום ראיתי ב- INNTV (בעיקר) את ההריסות של הגוש היפהפה שהיה ואיננו. ראיתי איך הבולדוזרים הנהוגים בידי ערבים הופכים תוך דקות את מבצרו של אדם לעיי חורבות, ראיתי את בתי הכנסת השוממים וראיתי (אבל זה כבר במקום אחר, עיתון "הלוחם" שקרוב משפחה נאלץ להיות מנוי עליו באונס ועוד לשלם אותו) את פרצופו הנאלח של מפקד כוחות הגירוש, רע"ל (רב עלוב) דן חלוץ ועוד כמה פושעים. (לצפיה בסרט לחץ כאן. דלגו לדקה 6:41)ראיתי, וליבי רותח. אבל לא על הפושעים הגדולים רציתי לכתוב היום. אני העדפתי לכתוב דווקא על פושעים קטנים יותר. בעוד שהפושעים הגדולים ישבו במשרדם או רכבם הממוזג והמשוריין לעייפה, הפושעים הקטנים הם אלו שביצעו את הפשע עצמו. ●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○
באחד הפורומים שבהם אני כותב, כותב גם גולש נוסף ששמו עדין. לא הכרתי אותו יותר מדי ורק ידעתי שהוא חייל. קצת לפני הגירוש עלו באותו הפורום הנושאים שמסביב לגירוש. זה התחיל במלון מעוז הים (שאגב, הגירוש משם לא היה חוקי על פי חוק הגירוש, אבל את מי מעניין החוק בעצם) שעליו כתבתי בין השאר את המשפטים הבאים: "שבוע שעבר, יום חמישי. עוד לפני נפילת "מעוז הים" בידי כוחות הגירוש.... מקום שהושכר בצורה חוקית ונגזל באלימות על ידי שודדים במדים ..." אותו עדין, הגיב בתגובה לאקונית ופשוטה, שנראתה בערך כך: "היחס שלך לכוחות הביטחון מדאיג אותי". בתגובה הנ"ל קיבל ממני הודעה (מעט חריפה יש לציין) עם פקס המוכיח את חוקיות השהיה במקום. העובדות כמובן לא בילבלו את הנ"ל, שהמשיך בגישה עליה דיברתי. בשלב מסויים הפכתי שם לכמה ימים לאוייב הציבור ולאחד שלרדת עליו ועל דעותיו הקיצוניות זו מצווה מן המובחר (כמובן אם אפשר להתעלם מהעובדות והמסמכים שהעלתי - מה טוב). עברו עוד כמה ימים, והפושע כותב שכחייל הוא מועד (ואולי שש) להשתתף ב-"משימה הלאומית" (כך על פי רע"ל חלוץ). הנ"ל הוסיף את הבלה בלה הקבוע של רגישות וכו'. ●○●○●○●○ השבוע ראיתי את ההריסות (וגם פגשתי את אחת המגורשות שכותבת פה בבלוג סמוך, על מנת לארגן לה מחשב אחר לאחר שהמחשב שלה זרוק אי שם במכולה בדרום הארץ), ולבי נשבר. זכרתי את המקומות בפריחתם וראיתי את עיי החורבות. לא רע"ל חלוץ, לא שאול מובס, לא דן הראל, וגם לא ניסו שחם גירשו יהודים. הם רק אירגנו, תכננו ונתנו את הפקודות. מי שגירש - זה אתה ! יכולת להוציא גימלים, יכולת להתעלף, יכולת לקחת תרופות משלשלות, יכולת לערוק, יכולת לסרב, יכולת לעשות עוד אלף ואחת דברים ולא להיות שותף לפשע. "עדין" ושאר חבריך לפשע - על מה שעשיתם אין מחילה ! אין סליחה ! אין כפרה ! וגם אין תרוצים כמו "קיבלתי פקודה". כולנו יודעים מי העלה את התרוצים הללו לפני כמה עשרות שנים. אני לא אשכח לך את זה, המגורשים לא ישכחו לך את זה, הילדים לא ישכחו לך את זה
עם ישראל לא ישכח לך את זה, ההסטוריה לא תשכח לך את זה. כווווווולם ידעו שבעוד שהחלאות הנ"ל ישבו במשרד הממוזג, אתה גירשת יהודים.
|
|
ז' ניסן תשס"ה, 16/04/2005
ברוכים הבאים ! במקום הזה אני אנסה לכתוב מדי פעם דברים מענייני היום והשעה, וגם דברים אישיים הראויים לפרסום
קצת על עצמי:
שמי משה, אני בן 17.9 מאזור המרכז (פתח תקווה אם אתם מתעקשים).
לומד במכון לב ועובד כמתכנת במחלקת האינטרנט של ערוץ 7. מקווה שתהנו לקרוא, ועוד יותר תהנו להגיב.
|
|
מאחורי המסךמאת משה למפרט
בלוגו של צעיר חובש כיפה. כותב על נושאים מגוונים בין פוליטיקה לבין אינטרנט ונושאים טכנולוגיים.
תגובות, הערות, הערות ומעטפות נפץ ניתן להעביר בדואר אלקטרוני: moshel@a7.org
|
