י"ט סיון תשס"ו, 15/06/2006
חיזוק ותגובה לסדרת המאמרים של הרב אליעזר מלמד ב"בשבע".
שירות לאומי, השכלה ונישואין
השכלה מקצועית כשירות לאומי
ראיתי בפורום של מתחתנים לעתיד אשכול שעסק בנושא עלויות המחיה של זוג צעיר, מחירי שכירות בישובים ובירושלים וכו'. המספרים הללו (בדולרים כמובן), העלו בי חלחלה וגרמו לי קצת לחשוב על המשמעות הכלכלית של הללו.
הרב אליעזר מלמד שליט"א כותב על השירות הלאומי ואומר שהוא מאחר את 
צודק הרב אליעזר בכך שהשירות הלאומי דוחה את הקמת המשפחה, אולם הישיבות ונספחיהן עושות אותו דבר בדיוק, בלי לזלזל בחשיבות האדירה שלהן.
גיל הנישואין בשנה או שנתיים. הוא ממשיך וכותב על חשיבות רכישת המקצוע והנישואין בגיל צעיר יותר.
הוא צודק באיתור הבעיה, אולם אני רוצה לתקוף אותה מכיוון אחר, הבעיה שנגרמת מאותה הסיבה בדיוק, לבנים בישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות.
זה מאוד חשוב להשקיע בלמוד תורה. זה מרומם את הנפש וגם ונותן לאדם בסיס רוחני לחיים. ואין כמו לימוד ללא מחוייבויות אחרות (עבודה למשל...) אולם פה נמצאת גם הבעיה:
צעיר מתחיל ללמוד בישיבת הסדר בגיל 18-19 ומסיים שם בגיל 23-24, ויש המוסיפים עוד שנה. אם ניקח בחשבון שגיל 21-22 ואילך זה גיל סביר עבור נישואין (וכמובן אלו שמתחתנים בגיל 19-20, מרב מהבלוג השכן למשל), הרי שעד גיל 23-24 יש לזוג שלנו בין ילד לשניים.
האבא של הילד הזה, שחתם בכתובה על זה שהוא צריך לזון ולפרנס, חסר מקצוע ולמעשה חסר יכולת אמיתית לפרנס את משפחתו. בשלב הזה יש לאבא שלנו 2 אפשרויות, ששתיהן (לענ"ד) גרועות:
1. לחיות על חשבון ההורים של הזוג.
אם ההורים רוצים ויכולים – מצוין. אולם הם לא אחת "חנוקים" מעלויות הישיבות והאולפנות של אחיו הצעירים ולא יכולים תמיד לעזור, וכמובן בעיית מעוטי היכולת.
2. להיות אברך ולחיות על חשבון הציבור, ומחוסר ברירה.
אם חשקה נפשו בתורה – שילמד, שיעמיק בה, (ואחר כך ילך להיות רב-מורה, או מקצוע תורני אחר). יש חשיבות אדירה ללימוד תורה.
אולם אין סיבה אמיתית שאדם שלא מתאים לכך, יחיה על חשבון תרומות ונדבות רק כי אין לו אפשרות אחרת לפרנס את עצמו ומשפחתו.
לחילופין – הוא יכול להחליט, כמו הבנות במאמרו של הרב אליעזר, שהוא לא מתחתן עד סיום הלימודים:
18 – סיום תיכון
23 – סיום ישיבת הסדר
27 – סיום תואר ראשון
והנה לכם הסיבה למה אנשים מתחתנים בגיל מבוגר.
התעלמתי כרגע מאשתו של אותו בחור. היא סיימה שירות לאומי (19) ותואר (22) או 2 שנות ש.ל./מדרשה (20) ותואר (23). גם היא חסרת יכולת לפרנס את המשפחה בשנים הראשונות.
צודק הרב אליעזר מלמד בכך שהשירות הלאומי דוחה את הקמת המשפחה, אולם הישיבות, המכינות ונספחיהן עושות אותו דבר בדיוק לבנים, זאת כמובן בלי לזלזל בחשיבות האדירה של המוסדות הללו.
הרב אליעזר מלמד אכן מודע לבעיה, והישיבה שלו (הר ברכה) מציגה את תוכנית "שילובים" (תואר במכללת אריאל תוך כדי שנות ההסדר), וגם בישיבות אחרות מודעים לה (בישיבת פ"ת של הרב יובל שרלו למשל יוצאים עם פסיכומטרי + מקצוע הוראה שאפשר לחיות ממנו בשנים הראשונות + הכרה אקדמאית בלימודים שחוסכת זמן יקר בעתיד עבור "מדעי הרוח"), אולם, נראה שכל זה אינו מספיק והבעיה לרובם של הבחורים הללו נותרת בעינה.
אני הקטן לא יכול לתת פיתרונות, את זה יעשו רבים וטובים ממני, אולם אני חושב שמחובתי להעלות את הבעיה.
מה שאני כן יכול להוסיף, זה שמי שהשקיע בתחביב שלו בתור נער והפך אותו למקצוע, יפתור לעצמו חלק משמעותי מן הבעיה ויקל על חייו בהמשך, ובדידי הווה עובדא.
