בתקופה הזו של השנה נהוג להתנצל ולבקש סליחה על חטאים שחטאנו בין אדם לחברו, ובמיוחד בין כסה לעשור. בין החטאים הנפוצים - לשון הרע, הוצאת שם רע, רכילות וכיוצא באלה.

גם אני התנצלתי בפני מי שיכולתי באופן אישי, כפי המנהג, ובכל זאת, יש מי שאני לא רואה צורך וסיבה לבקש ממנו סליחה.

 

 

עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו.
(יומא א')

 

מי שגירש יהודים מביתם לפני שנה וקצת, מי שחמס את פרנסתם וגזל מהם את ביתם ואת רכושם. מי שתכנן את זה במשרד הממוזג ומי שגירש אותם בפועל ובשטח

מטוראי, תת אלוף הרב ועד רב אלוף, מהשוטר הפשוט שזרק אותי לכלא ועד רב ניצב

המגרש ה"עדין" וחבר מרעיו, המ"מ והסמל מהטירונות, הטייסים ואנשי חיל הים, מפקדי ערי האוהלים ועד למנקה הרצפה באוהלי חדרי  האוכל והשרותים, מיונתן בשיא ועד לאחרון הפקידים במינהלת שלו,

 

 

לכל אלו שהיו שותפים לפשע

 

עד שיתנצלו בפני קורבנות הפוגרום שלהם ויפצו אותם על (אם בכלל אפשר) על מה שעוללו.

(בט"ר - בסיס טירונים)

 

הפעם אני פחות אתמקד בסיפורי טירונים, ואשתדל להתמקד בעיקר בדברים הסמויים יותר, אלו שאולי פחות שמים אליהם לב תוך כדי.

 

 

מטושטש עקב הצילום מנסיעה. שימו לב לבתים הרחוקים עם הגג האדום ולחדשים.

 

נוסעים לבסיס. אומרים באוטובוס ש"אתם בדרך לניצנים ולכבות את הפלאפון כי זו נסיעה צבאית". קצת לפני הבסיס רואים עוד  עבודה צבאית נפלאה: מחנה הפליטים בניצן. במבט קצר ניתן להבדיל בין המבנים היפים שנבנו לפני הגירוש עבור התקשורת לבין אלו שנבנו בחופזה אחריו. מבפנים כמובן - הכל אותו זבל.

או כמו שהוגדר על ידי מישהו באוטובוס - סדנת מוטיבציה לפני הטירונות.

 

עם הגעתי לבסיס הבנתי ששובצתי בפלוגת ביני"שים. זה דווקא היה נחמד ופתר הרבה מאוד בעיות של מניין וכיוצ"ב. במהלך הטירונות כמובן עברנו אימוני נשק, מטווחים וכל זה, כמו כמעט כל חייל (וחיילת... אבל זה נושא אחר) בראשית דרכו בצבא. לך תדע מתי עוד אשתמש בזה...

 

הסגל בסך הכל היה בסדר. המפקדים התעללו בצורה נסבלת (בכל זאת טירונות) מלבד איזה סמל, לא נשארנו שבתות בבסיס (למעט עונשים של כמה חבר'ה שלא קמו באיזה יום) ובסך הכל היה אפילו נחמד.

אבל בכל זאת היו שם כמה דברים שהפריעו לי.

 

 

 

בט"ר ניצנים הוקם בשנת 97 לטעותם עם ה"פריסה מחדש" ב"שטחים" שבתקופת ה"פעימות" של ממשלת נתניהו. הבסיס המקורי שהכשיר טירונים לרובאי 02 היה בבסיס חורון שממזרח לשכם.

כמו עוד לא מעט בסיסים אחרים שהוזזו באותה תקופה, גם הוא סולק משטחי ארצנו המשוחררת והועבר למיקומו הנוכחי מדרום לאשדוד.

 

 

ביום השני לנוכחותי בבסיס עברתי ראיון על ידי מפקד כיתה. כמו את חבריי לפלוגה הוא שאל כל אחד איזו מוטיבציה יש לו לשרת וכו'. בהחלטה של רגע סיפרתי לו איך שבשנה שעברה תפסו אותי לובשי מדים ירוקים וזרקו אותי יחד עם הקבוצה שבה הייתי לכלא, ואיך בשם אותם מדים שהוא (ואני) לובשים בדיוק עכשיו, גורשו יהודים לכלבים.

להפתעתי הנ"ל סיפר בשקט כי היה מפקד ביחידה די מובחרת וכי ישב בכלא על סירוב-גירוש. הוא לא אמר לי את זה אבל אני משער שזו הסיבה שהוא הועבר לפיקוד על טירונים.

 

 

בהמשך חברים שלי ביררו את העניין, ומסתבר שכל סגל הפיקוד של הבסיס היה קשור ברמה זו או אחרת לפשע הנתעב בקיץ שעבר. רובם בכלל לא חושבים שזה פשע.

אלה מפקדיך ישראל.

 

 

בפעם הבאה:

ועוד.

אחרי 3 שבועות של הפסקה שוב אני כאן, הפעם עם קצת פרספקטיבה על מה שעוברים טירונים בצבא.

 

ברשותכם אחזיר אותכם כ-3 שבועות אחורה בזמן, בשלב שבו הגענו לבקו"ם, קיפלתי את הסרט הכתום וקיבלנו מדים.

באותו היום, בשעות אחר הצהריים שובצנו במחלקה שבה נהיה עד למחרת. אותנו, קבוצה של 4 חיילים דתיים שלמדו בשנה שעברה במכון לב באותו המסלול, שיבצו במחלקה הכוללת בעיקר חיילי נח"ל (ובניהם אני). אנשי תנועות הנוער החילוניות בעיקר, אנשים שלא חובה להסכים איתם בשביל לעריך את עבודתם האידיאליסטית במה שהם מאמינים בו.

 

אין הרבה, אבל יש עדיין אנשים כאלה.

 

 

 

באותו הערב הייתה הופעה של להקה ששואפת להיות המשך של להקת הנח"ל ההסטורית. בתור מי שמאוד אוהב להקות צבאיות ידעתי שהיום הם לא משהו, אבל הייתה לי ציפיה כמוסה שהם ינסו לפחות לחקות את העבר המזהיר.

 

כמובן שתקוותי נכזבו. מתוך הופעה של שעה אפילו שיר אחד לא היה בעל מטען אידיאולוגי כלשהו (ולו שירי שלום, אפילו זה כבר לא). הכל היה שירי אהבה או שירים מוכרים מהעולם שבחוץ (למשל השיר שנתן את הכותרת). גם המילים אגב, לא היו משו.

מה שכן - היו רמקולים אימתניים והיה מזגן טוב, ובסך הכל היה נחמד להעביר את הזמן באולם הלהקות במקום בלסדר מיטות ולקפל שמיכות.

 

 

 

 

4 בבוקר השכמה, 5:30 תפילה וכיוצא באלה, ועד השעה 8:30-9:00 כל אחד מקבל מדבקה שבה כתוב מספר, שעל פיו הוא ישובץ הלאה. בהמשך היום הזה ניתן היה לראות אותנו עולים על האוטובוס לכיוון מחנה שמונים.

 

קצת לפני שנסענו המפקדים באוטובוס שאלו ברמקול: "יש פה דתיים שלא רוצים מפקדות ?", הרמנו את הידיים. תגובת המפקדים הייתה להוריד אותנו מהאוטובוס, לאפסן את הציוד הצבאי שלנו ולשלוח אותנו לעוד יום בלתי נגמר בבקו"ם.

 

את המשך היום הזה בילינו בלהוציא כמה אלפי שמיכות ממכולה, להוריד אותם לסככה, למיין אותם לפי צבעים לקשור ולהעלות חזרה למכולה.

 

מכאן והלאה הכל פחות או יותר התחיל לזרום. הובאנו לבסיס בניצנים, שובצנו בפלוגה שמכילה ברובה ביני"שים ומשם פחות או יותר העניינים התנהלו כסדרם.

 

בפעם הבאה: עלילות הטוראי בבסיס הטירונים. פחות סיפורי צבא קלאסיים ויותר מסקנות אישיות שלי מאיך שמתנהל היום הצבא.

הבטחתי לעצמי לשתוק לפחות עד אחרי הטירונות, אבל זה כנראה לא הולך.

מחר המדים הירוקים (זה בסדר, קניתי משחה נגד אלרגיה) יעטפו אותי ולא אוכל יותר לפתוח את הפה בלי איזה משפט, אבל היום עוד מותר.

 

חיפה חיפה, איפה היית,

בשעה שנהרסו בתי דוגית?

 

איפה היו תושבייך העיר

בשעה שהמפקד את חייליו העיר

 

"למשימה הלאומית" אי שם בדרום,

או אפילו קרוב, בצפון השומרון ?

 

איפה הייתם חייפאים יקרים,

בשעה שגורשו אחינו מנצרים ?

 

חיפה חיפה, מדוע שתקה-נא

בבוקר גורשו תושבי עצמונה ?

 

נהריה העיר, מה היא תגיד

על כך ששתקה, כשנעקרה גדיד ?

 

 

משורר גדול אני לא, אבל נראה לי שאני יודע את התשובה.

זה לא קרה פה. זה קרה "שם", בעזה הרחוקה.

 

 

 

 

מי ששתק כאשר הפצמ"רים נורו לגוש קטיף, קיבל את הקטיושות והקסאמים אליו הביתה

מי ששתק כאשר גורשו תושבי גוש קטיף

ברח מביתו המופגז מהצפון, או מהדרום

 

מי שהלך לים בשעה שאחינו נזרקו לכלבים,

משלם עכשיו את הפנסיונים לכלבים שננטשו בצפון...

 

 

חיפה היום

 

 

גוש קטיף אתמול (מקור התמונה)

 

 

מי ששתק (או חמור מכך - עלז) למראה הדחפורים עולים על נווה דקלים, קיבל את הקטיושה עולה על הבית שלו.

 

יש דין, ויש דיין.

עכשיו תשאלו את תושבי חיפה והקריות מה הם חושבים על תושבי תל אביב שממשיכים לרקוד ולנסוע לים כשיש מלחמה במרחק שעתיים נסיעה.

 

 

 

 

 

 

 

אני לא חושב שאפשר להאשים באופן ישיר תושב חיפה כזה או אחר, או תושב תל אביב כזה או אחר. יש גם פה וגם פה אנשים אידיאליסטיים ועם חשיבה לאומית בריאה.

באופן כללי - בחיפה ובשדרות הצביעו יותר מדי אנשים "קדימה" ו"עבודה", וכנראה שמגיע להם לשלם את המחיר.

 

אני לא יודע חשבונות שמים, אני קצת יודע חשבונות ארץ וקצת שכל ישר, ובחשבונות ארץ מי שבורח מעזה עזה רודפת אחריו.

לא צריך להיות נביא בשביל זה, רק קצת שכל ישר (אלא שכידוע - את המוח מכבים בש.ג. של הבסיס)